בעשורים האחרונים ההכרה בפעילויות הפנאי ככלי לקידום ולפיתוח הפרט הולכת וגדלה, ומכאן החשיבות בניצול נכון של שעות הפנאי. הדבר מקבל משנה חשיבות בקרב ילדים ובני נוער, שכן פעילויות הפנאי מזמנות לתלמידים אפשרויות רבות ומגוונות לפיתוח כישורים שונים, ליצירת קשרים חברתיים, למימוש עצמי ולקידום ההתפתחות האישית. זאת ועוד, הקניית תרבות פנאי בקרב תלמידים עשויה למנוע התנהגויות סיכון ומכאן החשיבה הרבה בעידוד השתתפותם בפעילויות אלה.מסמך זה מבקש להתמקד בתרבות הפנאי של ילדים ובני נוער בישראל, תוך אפיון צרכני פנאי שונים ופעילויות פנאי נפוצות, ומתבסס על תשובות כלל התלמידים (יסודי, חט"ב, חט"ע) במיצ"ב תשע"ז (סה"כ כ-210,000 תלמידים).התלמידים נשאלו לגבי אופן ההשתתפות שלהם (באופן קבוע, באופן לא קבוע וכלל לא) בחמש פעילויות שונות: חוג אומנויות, חוג או אימון ספורט, חוג העשרה, תנועות נוער ותוכנית מנהיגות. מהממצאים עולה כי שיעור התלמידים המשתתפים בחוגים באופן קבוע גבוה יותר בקרב דוברי עברית מאשר דוברי ערבית, כשגם פערי אי-ההשתתפות בין הקבוצות הינו ניכר. כך, בעוד שבקרב דוברי עברית שיעור אי-ההשתתפות עומד על כשליש מכלל התלמידים, בקרב דוברי ערבית למעלה ממחצית התלמידים אינם משתתפים בחוגים באופן קבוע.עוד עולה מהממצאים כי בכל שלבי החינוך ומגזרי השפה הפעילות השכיחה ביותר הנה חוגי ספורט, למעט בקרב חט"ע דוברי עברית. בנוסף, בקרב דוברי עברית וערבית, עם העלייה בשלב החינוך עולה שיעור ההשתתפות בתכניות מנהיגות, אך קטן שיעור ההשתתפות בחוגי ספורט, אומנויות והעשרה. כמו כן, בקרב דוברי ערבית, שיעור המשתתפים בחוגי העשרה ותוכניות מנהיגות גבוה משיעור המשתתפים בפעילויות אלה מקרב דוברי העברית. בנוסף, נמצא כי שיעור ההשתתפות בחוגים באופן קבוע קשור הן להיבטים חברתיים-כלכליים של בתי הספר והן להיבטי האקלים הבית-ספריים, ממצא העשוי לרמוז כי בית הספר עדיין לא מיצה את פוטנציאל ההשפעה שלו לעידוד תלמידים לתרבות פנאי לאחר שעות הלימודים (בהתאם למאפייני הגיל והמגזר).