ברוח ההמלצות של הוועדה להוראת הקריאה (ועדת שפירא) ושל ועדת ההיגוי לרפורמה בהוראת הקריאה והחינוך האורייני (ועדת שמרון), הוטמע בשנת תשס"ו, בפעם הראשונה בישראל, מבדק סטנדרטי, כלל ארצי, להערכת הקריאה והכתיבה בכיתות א'. המבדק פותח על ידי האגף לחינוך יסודי ולשכת המדען הראשי במשרד החינוך, בשיתוף עם המרכז הארצי לבחינות ולהערכה. המבדק נועד לאפשר למורים להעריך, במהלך השנה, את רמת ההישגים ברכישת הקריאה של כל תלמיד כבר בכיתה א' ,ולאפשר להם לאתר מוקדם ככל האפשר תלמידים המתקשים ברכישת השליטה בשפה הכתובה ולבנות עבורם תכניות התערבות מתאימות. בסוף שנת הלימודים תשס"ו, שנת ההעברה הראשונה של המבדק, נערך מחקר הערכה כמותי ואיכותני לבדיקת ההטמעה של המבדק בבתי ספר יסודיים יהודיים בארץ. המחקר העלה כי אמנם כמעט כל המורות עשו שימוש במבדק בעבור כמעט כל התלמידים, אולם היחס כלפיו היה שנוי במחלוקת, ונראה כי עקרונותיו ואופני הביצוע שלו לא הובנו היטב בשנה הראשונה ע"י ציבור המחנכות של כיתות א'.בסוף שנת הלימודים תשס"ז, השנה השנייה להעברת המבדק, חזרנו למדגם מייצג של מחנכות כיתות א' בבתי"ס יסודיים, כדי ללמוד אם חלו שינויים בהיקף המבדק ובדפוסי העברתו או בעמדות של המורות כלפיו, ואם יושמו ההמלצות שגובשו בעקבות דוח ההערכה הראשון.